מצב שבו אדם קיים את חובתו המינימלית בנוגע לדבר מסוים שביצע.
”הדוקטור יצא ידי חובתו. הרתיק על החזה, תכף ושאל שאלות רגילות: ראשך כואב? תיאבון יש? ופרש ממנו ונכנס לחדר אחר.“ (בבית החולים, מאת יהודה שטיינברג, בפרויקט בן יהודה)
הביטוי מופיע במשנה כמה פעמים, לדוגמא: ”רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן, פסח, מצה, ומרור.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק י, משנה ה). יש אומרים שהביטוי החז"לי מבוסס על המקרא: ”טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם“ (קהלת ז, פסוק יח).
משמעות הביטוי היא שיצא מהיד של החובה, כאילו שהחובה אחזה בו והוא יצא מידי אחיזתה.
ערך בוויקיפדיה: יצא ידי חובה