”גם המתים וגם הניצולים ראויים לכבוד של נוכחות היסטורית מתמדת, לא כאובייקטים סתמיים אלא כיחידים, גיבורים בעלי שם, קול ורגשות. זו הסיבה שכל ספר זיכרונות שנכתב על ידי ניצול שואה הוא בעל חשיבות עליונה. באופן אינדיווידואלי כל ספר הוא זיכרון, וכמו כן גם תעודה היסטורית.“ (אביב בעלטה: אבדן הנעורים בבנדין ובמחנות, מאת דב זלמנוביץ, בפרויקט בן יהודה)
המטה בחיטוף בפה"פ הגרונית, אינו שוגה, אע"פ שזוהי דרך המלך במקורות. צורות עם שווא לפני הגרונית מותרות, למשל: יַחֲשֹׁב, נֶחֱשָׁב, לְהַחְשִׁיב, מָחֳשָׁב (מֻחֲשָׁב) וכיוצא באלה.
ערך בוויקיפדיה: משמעות (חשיבות)