”ואולם כשם שביבשה לא נפסק אומץ-לב של אבירות עם היפסק אבירים, הגם שניטלה חיצוניותה, כך בימים [...] לא אבד כלח על המידות הנעלות והאציליות של גבורי ציים [...] עם רדת קירות-העץ שלהם לנשיה.“ (בילי בוד - איש התורן הקדמי, מאת הרמן מלוויל, תרגום: אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
"ועקב זה, שהטוב שבאזרחי אתונה, תימיסטוקלס, הצליח להבין לאשורו את רצונה של האלה, שכוונתה ב„חומת עץ“ לשלדן של הספינות, ניצלה העיר גם הפעם." (תדיאוש ז'לינסקי, דת יוון. מפולנית: ד"ר ג. אלקושי)
לקראת פלישת צבא פרס לארץ יוון, שיגרו האתונאים שליחים אל האורקולום בדלפוי לבקש עצה. הפיתיה חזתה בין שאר דברים: ”חוֹמַת־עֵץ נוֹתֵן לְנוֹלֶדֶת טְרִיטוֹ זֶאוּס הַמַּרְחִיק לִרְאוֹת / שֶׁאֵינָה נִתֶּנֶת לְהֵחָרֵב, לְתוֹעַלְתֵּךְ וּלְתוֹעֶלֶת יְלָדַיִךְ.“ (היסטוריות, מאת הרודוטוס, תרגום: אלכסנדר שור, בפרויקט בן יהודה). היו מבין האתונאים שסברו כי הכוונה לחזק את חומות העץ שהקיפו את האקרופוליס. תמיסטוקלס, מבכירי המדינאים של אתונה, שכנע את אזרחי אתונה כי הכוונה לצי המלחמתי ולאוניותיו העשויות עץ. בעצתו נבנו 200 ספינות מלחמה, אשר יחד עם אוניות בעלות הברית נחלו ניצחון מכריע על הצי הפרסי בקרב ים ליד סלמיס (480 לפנה"ס). אתונה ושאר ערי יוון ניצלו מכיבוש. לימים העניקו הבריטים את הכינוי "חומות העץ" לאוניות הצי המלכותי, שהצילו את אנגליה מפלישה צרפתית במלחמות הנפוליאוניות.