חבתן
מראה
חַבְתָן
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חבתן |
| הגייה* | khavtan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ב־ת |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | ר׳ חַבְתָנִים; חַבְתַן־, חַבְתָנֵי־ |

- עברית חדשה בעל־מלאכה המייצר ומתקן חביות־עץ.
- ”גויי המקום מרבים להחמיץ ולכבוש פירות וירקות, ובעלה חבתן יחידי בכפר ופרנסתו מצויה לו בריוח.“ (כְּלָבִים, מאת מאיר סמילנסקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”ראשון לציון: פה הכנות להבצירה. המכני מכין המכונות. החבתן החביות. השומרים נוטרים הכרמים, כל המושבה כלה טבולה בים של ירק. הכל חי. הכל מלא תקוה נעימה לשנה טובה.“ ("השקפה", 9 ביולי 1897, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- „כמעט כולם היו ציידי־לוויתנים; חובלים ראשונים, וחובלים שנִיים, וחובלים שלישיים, ונגרי־ים, וחבתני־ים, ונפּחי־ים, וּצלצלנים, ואפסנאים של ספינות.“ ( הרמן מלוויל, מובי דיק. מאנגלית: אהרן אמיר)
גיזרון
[עריכה]- מן חבית.
- האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי יין (תשע"ג), 2012.
נגזרות
[עריכה]- חַבְתָנִית (אשת החבתן, בסִפרות)