זדוני
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
זְדוֹנִי[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | זדוני |
הגייה* | zdoni |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | ז־ו־ד |
דרך תצורה | זדון + ־ִי |
נטיות | נ׳ זְדוֹנִית, ר׳ זְדוֹנִיִּים |
- שנובע ממחשבה ותכנון איך להרע, שיש בו כוונה רעה.
- ”ניחוחה של אותה עוזרת חצופה, גסת־עור, עבת שפה, עדיין עומד בפינות מסוּימות בבית הזה. דבשי־מזוּיף, אטוּם, זדוני, חורש מזימות.“ (בית החולות, מאת אידה צורית, בפרויקט בן יהודה)
- ”ואינם לוקחים סתם, כדרך לקיחה, אלא בסדיזם זדוני ועריצי. אתה מחוייב במו ידיך להוציא את רכושך ולהטעינו על האוטובוס העומד מוכן על יד השער.“ (מגילת יסורין: יומן גיטו ורשה 1 בספטמבר 1939–4 באוגוסט 1942, מאת חיים אהרן קפלן, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון[עריכה]
- מן זדון.
- נמצאת פעם אחת במקרא ”אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים“ (תהלים קכד, פסוק ה)
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
תרגום[עריכה]
ראו גם[עריכה]
השורש זוד | ||
---|---|---|
|