דד
מראה
לערך העוסק בדֹּד, דֹּדִּים; ראו דוד.
דָּד
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | דד |
הגייה* | dad |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ד־ו־ד |
דרך תצורה | משקל קָל |
נטיות | ר׳ דַּדִּים (דַּדַּיִם)
דַּדֵּי דַּּדֶּיהָ דַּדֵּיהֶן |
- אבר בלוטות החלב ביונקים.
- ”וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם, בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ; שָׁמָּה מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן, וְשָׁם עִשּׁוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן.“ (יחזקאל כג, פסוק ג)
- ”אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת־חֵן; דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד.“ (משלי ה, פסוק יט)
- ”אֵיזֶהוּ סִימָנֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדַּד; רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּטּוּ הַדַּדִּים.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ה, משנה ח)
- לשון חז"ל מקום השפיכה מהקנקן, הפיה.
- ”בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו לו אלא שניים“ (משנה, מסכת יומא – פרק ג, משנה י)
גיזרון
[עריכה]- מילה מקראית. מצוייה בלשון חיתית בצורה: (tētan) בהגיית: טֶטָן-בהוראת חזה,שדיים,ציצי. פרסית: בהגית דָדָ (دادا) בהוראת: =אומנת.