דד

לערך העוסק בדֹּד, דֹּדִּים; ראו דוד.

דָּד

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דד
הגייה*	dad
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ד־ו־ד
דרך תצורה	משקל קָל
נטיות	ר׳ דַּדִּים (דַּדַּיִם) דַּדֵּי דַּּדֶּיהָ דַּדֵּיהֶן

1. אבר בלוטות החלב בנקבות היונקים.

   • ”וַתִּזְנֶינָה בְמִצְרַיִם, בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ; שָׁמָּה מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן, וְשָׁם עִשּׁוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן.“ (יחזקאל כג, פסוק ג)
   • ”אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת־חֵן; דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד.“ (משלי ה, פסוק יט)
   • ”אֵיזֶהוּ סִימָנֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדַּד; רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּטּוּ הַדַּדִּים.“ (משנה, מסכת נידה – פרק ה, משנה ח)

2. לשון חז"ל מקום השפיכה מהקנקן, הפיה.

   • ”בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו לו אלא שניים“ (משנה, מסכת יומא – פרק ג, משנה י)

גיזרון

• מילה מקראית.
• בחתית tētan – חזה, שדיים.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

מילים נרדפות

• שד
• עטין
• ציצי