בטש
בָּטַשׁ
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | ב־ט־ש |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- בעט. רקע ברגל
- היו הסוסים עומדים ובוטשים ברגליהם באדמה
גיזרון
[עריכה]- מארמית: ”אתא חמרא ובטש לשרגא“ (בבלי, מסכת שבת – דף קטז, עמוד ב) בא החמור ובעט במנורה. ”ההוא גברא דבטש בכספתא דחבריה“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף סב, עמוד א)
- נפוץ בספר הזהר. כחלק מהעברית אפשר למצוא את המילה מכתבים במאה ה17 והלאה גם בִּטֵּשׁ.