בזור

בִּזּוּר[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ביזור
הגייה^*	bizur
חלק דיבר	שם־פעולה
מין	זכר
שורש	ב־ז־ר
דרך תצורה	משקל קִטּוּל
נטיות	ר׳ בִּזּוּרִים; בִּזּוּר־, ר׳ בִּזּוּרֵי־

עברית חדשה פיזור, האצלה, חלוקת סמכויות בין קבוצת אנשים.
- ביזור סמכויות עשוי לקצר ולייעל את תהליך העבודה.
- ‏‏ ”כשגדל היקף הפעולות של המשרד, הוחלט לבצע ביזור של פעולותיו ולהקים משרדים אזוריים שבהם יתרכזו כל שלוחות המשרד הפועלות באותו אזור.“ (100 שנות התיישבות: תולדות ההתיישבות היהודית בארץ־ישראל [כרך ב], מאת חיים גבתי, בפרויקט בן יהודה)