בא בצל קורתו
בָּא בְּצֵל קוֹרָתוֹ
[עריכה]- לשון המקרא התארח, לן בביתו של מישהו לתקופה קצרה.
- ”גדולה וקדושה מאוד מצות הכנסת אורחים בעיני הערבי, כי יבוא אורח בצל קורתו והקריב לו בעל הבית את כל חמודותיו, וגם את לחמו יחשׂוך מפיו ונתנו להלך.“ (מליצת ישראל על אדמת ישמעאל, מאת דוד ילין, בפרויקט בן יהודה)
מקור
[עריכה]- ”לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצַל קוֹרָתִי.“ (בראשית יט, פסוק ח)
פרשנים מפרשים
[עריכה]הרלב"ג על הפסוק מקשר בין צל להצלה כי המתארח בצל קורת המארח גם ניצל מהבעיות שבחוץ.