אנקל

אוּנְקָל וגם אֻנְקָל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אנקול
הגייה^*	unkkal
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ אוּנְקָלִים; אוּנְקַל־, אוּנְקְלֵי־

לשון חז"ל וו, קרס, מסמר מעוקם לתלות עליו דבר מה.
- ”כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין? אֻנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִים בַּכְּתָלִים וּבָעַמּוּדִים שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ה, משנה ט)
- ”אונקלין של כתפין, טהורה. ושל רוכלים, טמאה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יב, משנה ב)

ר' עובדיה מברטנורא על פסחים ה ט: אונקליות - מסמרים שראשיהן כפופים למעלה:
ר' עובדיה מברטנורא על כלים יב ב: אונקלי של כתפין - עץ ארוך כעין מוט שהכתף מניח על כתפו ותולה בו שני שקים אחד לפניו ואחד מאחריו בשני אונקליות של ברזל התחובות במוט על שני קצותיו:

ערך בוויקיפדיה: וו

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנקל