”הקוף אוהב את ילדיו ומחנקם באהבתי, ואגואיסט חסר דעת דואג אך לנפשו, ונפשו ברעה תתמוגג, אבל בזה לא יחדל מהיות איגואיסט, כי על כן רק חשקוֹ לנגד עיניו, וכל דבר אשר מחוץ לגבול תשוקותיו לא ימצא נתיבות ללבבו הקטן והצר.“ (דִין וְחֶשְבּוֹן, מאת יוסף אליהו טריווש, בפרויקט בן יהודה)
כל אדם הוא אגואיסט - אין זה משנה אם הוא עושה מעשה של נתינה עבור האחר, הוא עדיין ממלא את עצמו בהרגשה.