־ין

־ִין א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ין
הגייה^*	-in
חלק דיבר	סיומת
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ ־יִנִים

(כימיה) סיומת בשמות של חומרים כימיים, כגון: קָפֵאִין, יוֹדִין, אָמִין וכו'.

גיזרון

מאנגלית: ו־מצרפתית: ine-; במקור מלטינית: inus-. סופית לציון שייכות או ליצירת שם תואר משם עצם.

תרגום

ספרדית: -ina‏‏‏‏
אנגלית: -ine‏‏‏‏
צרפתית: -ine‏‏‏‏

־ִין ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ין
הגייה^*	-in
חלק דיבר	סיומת
מין	ריבוי
שורש
דרך תצורה
נטיות	אין

לשון המקרא סיומת לריבוי.
- ”יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב...“ (מלכים א׳ יא, פסוק לג)
- ”וְאַתָּה קַח־לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד...“ (יחזקאל ד, פסוק ט)
- ”אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ; וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין.“ (משלי לא, פסוק ג)
- ”הֲלֹא־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן; וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם־לוֹ.“ (איוב יב, פסוק יא)
- ”דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד, כָּל־שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין; כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים, בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת – וְהִיא, מַר־לָהּ.“ (איכה א, פסוק ד)
- ”וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ; וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.“ (דניאל יב, פסוק יג)
- ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ח, משנה ב)
- ”מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְכֵן בְּבֵית הַשְּׁלָחִין; מְיַבְּלִין, מְפָרְקִין, מְאַבְּקִין, מְעַשְּׁנִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק ב, משנה ב)
- ”הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה.“ (משנה, מסכת שקלים – פרק א, משנה ז)
- ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר.“ (משנה, מסכת ביצה – פרק א, משנה ה)
- ”הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת.“ (משנה, מסכת סוטה – פרק א, משנה ד)

גיזרון

צורה חלופית של ־ים, שייתכן כי מקורה בארמית . נפוצה בעיקר בלשון חז"ל.

ראו גם

־וֹת