מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 יש להוסיף לדף זה את הערך: קֹר.
|
- לשון המקרא הָיָה חֲסַר חֹם.
- ”אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים וְאַחְרִב בְּכַף-פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר.“ (מלכים ב׳ יט, פסוק כד)
- ”..כְּמֵי מַעְיָן קָרוּ בְּקֹר לִבִּי“ (יש אח לרחוק, מאת שמואל הנגיד, לפני שנת 1056, באתר מאגרים)
- "וְיִשְׁמֹר מִלִּשְׁתּוֹת מַשְׁקִים קָרִים בְּטֶרֶם יֵקַר גּוּפוֹ מְעַט" משה סטודנצקי, "אורחות חיים", עמ' 199
- המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל: ארמית – קְרַר, וערבית قَرّ (קַרּ).
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קר
|
| הגייה* |
kar
|
| חלק דיבר |
תואר
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ק־ר־ר
|
| דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
| נטיות |
ר׳ קָרִים; נ׳ קָרָה, נ"ר קָרוֹת; קַר־, ר׳ קָרֵי־; נ׳ קָרַת־; נ"ר קָרוֹת־
|
כוס מים קרים
- בעל טמפרטורה נמוכה באופן יחסי, בייחוד בהשוואה לחום גוף האדם.
- ”הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי, שֶׁלֶג לְבָנוֹן: אִם-יִנָּתְשׁוּ, מַיִם זָרִים קָרִים – נוֹזְלִים.“ (ירמיהו יח, פסוק יד)
- ”מַיִם קָרִים, עַל-נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וּשְׁמוּעָה טוֹבָה, מֵאֶרֶץ מֶרְחָק.“ (משלי כה, פסוק כה)
- "ברוב הבריחות ופרצי הזעם / אני זוכר משב רוח קרה / ברוב הרוחות וסופות הגשם / בסוף היום חזרה חזרה" (רוב השעות, מאת עידן רייכל)
- מבטא קהות או ריחוק רגשי.
