מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון חז"ל [לא בשימוש] חטף, העלים.
- מופע יחידני. רמב"ם גזר מכבש בחילוף ב/פ. והשוו עם כ־פ־שׁ - כפש.
- הניקוד ע"פ כ"י קאופמן. אמנם יש שניקדו 'קָפַשׂ' והקבילו לשורש ק־פ־ץ ב בהוראת: סגר.[1]
- בארמית הפועל קפש הוראתו: לתפוס עם הפה.
הערות שוליים[עריכה]
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
קפש
|
הגייה* |
kefesh
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ק־פ־שׁ
|
דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
נטיות |
ר׳ קְפָשִׁים
|
- לשון חז"ל (משמעות משוערת) סוג של תפירה.
- מופיע בחז"ל פעם אחת בלבד. הפירוש לפי ההקשר. יש שהגיהו שם: "והקפל".