קנוח
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים |
[עריכה] קִנּוּחַ
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קינוח |
| הגייה* | kinuakh |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ק־נ־ח |
| דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
| נטיות | ר' קִנּוּחִים; קִנּוּחַ־, ר' קִנּוּחֵי־ |
- נִגוב, לרב הסרת שירי מזון או נוזלי גוף.
-
- אין קינוח הפה אלא בפת (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קה, עמוד א)
- בשעת הדבור היא כופפת ראשה הצדה ומעבירה ראש חוטמה על בית-יד של חלוקה ומקנחת קנוח אחד לאורך כל הזרוע. ("בעמק הבכא", מנדלי מוכר-ספרים)
-
- מנה, על פי רוב מתוקה, אשר אוכלים בסופה של הארוחה.
-
- זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צד, עמוד ב)
- לאחר ארוחה חלבית הכוללת פשטידות, לחמים וממרחים, מומלץ להגיש בסופה קינוח של עוגת גבינה עם פירורים.
-
[עריכה] מילים נרדפות
- מנה אחרונה (2)
[עריכה] ניגודים
[עריכה] תרגום
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
השורש ק־נ־ח הוא שורש מגזרת השלמים.
[עריכה] נטיות הפעלים
| ק־נ־ח | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | |||||
| נִפְעַל | |||||
| הִפְעִיל | |||||
| הֻפְעַל | -אין- | -אין- | |||
| פִּעֵל | קִנֵּחַ | מְקַנֵּחַ | יְקַנֵּחַ | קַנֵּחַ | לְקַנֵּחַ |
| פֻּעַל | קֻנַּח | מְקֻנַּח | יְקֻנַּח | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל |
