מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
צריחה
|
| הגייה* |
tzrikha
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
צ־ר־ח
|
| דרך תצורה |
משקל קְטִילָה
|
| נטיות |
ר׳ צְרִיחוֹת; צְרִיחַת־, ר׳ צְרִיחוֹת־
|
- לשון ימי הביניים השמעת קול חזק, חד וצורם על ידי אדם או בעל חיים; צעקה חזקה שיש בה בדרך כלל הבעת רגש כגון בהלה, כאב, כעס, פחד או שמחה.
- בְּרׂב עֲוֹנֵינוּ כָּבְדוּ אֲנָחוֹת, גְּזֵרוֹת עָצְמוּ וּצְרִיחוֹת (אָתָאנוּ, סליחות י"ז בתמוז)
- ”צְרִיחוֹת שֶׁצָרַחְתִּי נוֹאֶשֶׁת, כּוֹאֶבֶת, / בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן“ (סֵפֶר שִׁירַי, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)
- ”צִנַּת בּׂקֶר, צְרִיחַת עוֹרֵב / הֶעִירוּנִי - וָאִיקָצָה“ (מִשִּׁירֵי הַחׂרֶף א-ה, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "אֶל מִתַּחַת תַּחְתֵיהֶם זָחוֹל נִזְחַל / בִּצְרִיחָה קָפַץ הַזּוּג, אוּלַי נִבְהַל" (כָּכָה סְתָם
, מאת ע' הלל)
- כאן יש לכתוב את מקור המילה או הצרף.
