(3:) מאשורית: בהגיית צנרה (ṣnrh) בהוראת וו-תלייה, נגזרת ממנה היא התיבה הסורית: צָנֻרִתַ (ṣnwrytˀ) בהוראת וו או מזלג ששימשו בפולחן.מצוי גם בערבית כשם עצם: בהגיית סִין (سِنّ) ובהוראת קצה-חנית,קצה-חץ. [4][5] משחיבר סופר דברי הימים פרק זה ונתקל בצירוף שהיה סתום גם לו: "וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר" הבינו כאילו והיה מדובר בסיכול אותיות בנוסח: "וַיגע בנצור" או "ויגע בנצרו", היות ואת תיבת נצר הכיר המחבר בהוראת: "ראשון", כתב ”כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה“ (דברי הימים א׳ יא, פסוק ו) .
תיבת "צינור" מופיעה פעמיים במקרא, ובשני מופעיה קשה לבאר עד תום את פירושה המלא והמקורי. יש הנשענים על הארמית בהשוואתם למילה: צִנּוֹרָא- שפירוש אחד לה הוא כמעין קנה ברזל שבקצהו האחד ראש מכופף (וכן יש הטוענים כי המילה "צַנְתָּר" הינה הרחבה מן "צִנּוֹר", בְּהִוָּסף ת"ו, ואכן מילה זו שבלשוננו מקבילה אף היא לארמית: צַנְתְּרָא, וכמו כן מופיעה גם בתנ"ך), ובא בתלמוד גם נוסח עברי (בכתיב עם ה"א) "צִנּוֹרָה" כשם תואר בהוראת "נתז ריר": "ערב יום הכפורים ונתְּזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימתו..." (ירושלמי יומא ה).
כיום מקובלת ההנחה כי המילה המקראית "צינור" שמשה בהגדרת מערכת המים היבוסית המוכרת בשמה: פיר וורן[6]
↑ ורד"ק פירש "צינור" בפסוק זה:" עתה ספר איך לכדה, שאמר: כל מכה יבוסי ויגע בצנור – ופירושו במקום החזק."
ורש"י מפרש: "ויגע בצנור- לשון גובה המגדל , כי שם היו נתונים הצלמים שלהם".
↑ופירש רש"י "צינור" בפסוק זה: "לקול צנוריך- ונכון אני לסבול המים הנשפכים מן הצנורות המשמיעים קול גדול בשפכם כי רבים הם והוא משל על רוב הצרות : "כל משבריך"..."
ומפרש מלבי"ם: "לקול צנוריך- על ידי קול ופקודת הצינורות העליונות..."
↑זאב ספראי - משנת ארץ ישראל,מסכת כלים (טהרות א) כרך ג (פרקים יד-יט). קבוצת יבנה תש"פ
↑נ"ה טורטשינר,בשולי המלון של אליעזר בן-יהודה (המשך).לשונינו, תש"ה
↑בספר שמואל ב' נכתב בכלליות על אנשיו של דוד, בעוד בגרסה הנוספת של הסיפור המתרחשת בספר דברי הימים (המשוכתבת ברוח "הממלכתית" האופיינית לספר): ”וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל-יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס“ (דברי הימים א׳ יא, פסוק ד)
↑ דר אייל מירון-ירושלים מראשיתה ועד בית ראשון, עמ'21
