סימן

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סִימָן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סימן
הגייה* siman
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־מ־ן, שלמים
דרך תצורה
נטיות ר' סִימָנִים
  1. תו, אות; צורה פשוטה כתובה או חרותה, לזהוי הכותב, וגם צורה טבעית או מלאכותית, לציון מקום, או לזהוי חפץ.
    • סימן מסחרי רשום מוגן על פי החוק.
    • מי שלא ידע קרוא וכתוב חתם בסימן צלב או בסימן X ‏(1).
  2. צורות או מאפינים אחרים הנתפסים בחושים ומאפשרים זהוי והכרת מצבם של אדם, בעל חיים, צמח, או חפץ.
  3. אות או צורה המשמשים להזכיר דבר, או להביע דבר.
    • רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באחב. (הגדה של פסח)
  4. תופעה או ארוע המקדימים ארוע אחר, אות.
    • "המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה." (בבלי, מסכת ברכותדף כ״ד, עמוד ב׳)
    • חשרת ענני הסערה היתה סימן לבאות
    • מעשה אבות סימן לבנים.

גיזרון[עריכה]

  • לשון חז"ל מיוונית: σημανσις ‏(semansis).

מילים נרדפות[עריכה]

צרופים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: mark‏‏‏‏‏ (1, 2), sign‏‏‏‏‏ (1, 2), omen‏‏‏‏‏ (4)
  • ערבית: علامة‏‏‏‏


השורש סמן

השורש ס־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

ס-מ-ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל סִמֵּן מְסַמֵּן יְסַמֵּן סַמֵּן לסַמֵּן
פֻּעַל סֻמַּן מְסֻמָּן יְסֻמַּן -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתַּמֵּן מִסְתַּמֵּן יִסְתַּמֵּן הִסְתַּמֵּן לְהִסְתַּמֵּן