סימן

סִימָן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סימן
הגייה*	siman
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־מ־ן, שלמים
דרך תצורה
נטיות	ר' סִימָנִים

1. תו, אות; צורה פשוטה כתובה או חרותה, לזהוי הכותב, וגם צורה טבעית או מלאכותית, לציון מקום, או לזהוי חפץ.

   • סימן מסחרי רשום מוגן על פי החוק.
   • מי שלא ידע קרוא וכתוב חתם בסימן צלב או בסימן X ‏(1).

2. צורות או מאפינים אחרים הנתפסים בחושים ומאפשרים זהוי והכרת מצבם של אדם, בעל חיים, צמח, או חפץ.

   • "דאתיא סימני נערות הוי זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה זבינא." (בבלי, מסכת קידושין – דף ד׳, עמוד א׳)
   • תמצא את הבית לפי סימן של שני ברושים ליד הכביש.
   • "אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה. " (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף כ״ח, עמוד ב׳)

3. אות או צורה המשמשים להזכיר דבר, או להביע דבר.

   • רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באחב. (הגדה של פסח)

4. תופעה או ארוע המקדימים ארוע אחר, אות.

   • "המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה." (בבלי, מסכת ברכות – דף כ״ד, עמוד ב׳)
   • חשרת ענני הסערה היתה סימן לבאות
   • מעשה אבות סימן לבנים.

גיזרון

• לשון חז"ל מיוונית: σημανσις ‏(semansis).

מילים נרדפות

• תו
• אות

צרופים

• סימן שאלה
• סימן קריאה
• סימן מים
• סימני חיים

ראו גם

• סמן
• סממן

תרגום

• אנגלית: mark‏‏‏‏‏ (1, 2), sign‏‏‏‏‏ (1, 2), omen‏‏‏‏‏ (4)
• ערבית: علامة‏‏‏‏

השורש סמן

השורש ס־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

ס-מ-ן	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
נִפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הִפְעִיל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
הֻפְעַל	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-	-אין-
פִּעֵל	סִמֵּן	מְסַמֵּן	יְסַמֵּן	סַמֵּן	לסַמֵּן
פֻּעַל	סֻמַּן	מְסֻמָּן	יְסֻמַּן	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִסְתַּמֵּן	מִסְתַּמֵּן	יִסְתַּמֵּן	הִסְתַּמֵּן	לְהִסְתַּמֵּן