תו

תָּו[עריכה]

סימן, אות.
- ”עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ.“ (יחזקאל ט, פסוק ד)
- ”אמנות ASCII היא צורת אמנות ממוחשבת, בה משתמשים בתווי ASCII כדי ליצור ציורים שונים ולהציג תמונות ופריטי גרפיקה אחרים.“ (מתוך הערך אמנות ASCII בויקיפדיה)
בהשאלה: (סימן המורה על) הַנְגָּנָה מוזיקלית מסוימת של צליל; כלומר, גובה הביטוי שלו (אינטונציה) כנגד סולם מוסיקלי.
- "פתאום הפסיק את השירה / פשוש אחד זעיר, / אם אין מילים ואין תווים / הוא לא מוכן לשיר." (מקהלה עליזה, מאת לאה נאור)
- "אם יודעים לקרוא תווים / אז לשיר זה כיף חיים!" (דו רה מי, מאת אוסקר המרשטיין, בתרגום אבי קורן)
- "שמעתי שדויד הנעים / אקורד פלאים לאלוהים / ושאתה שונא תווים ידוע." (הללויה, מאת לאונרד כהן, בתרגום קובי מידן)

ערך בוויקיפדיה: תו

ספר לימוד בוויקיספר: כתיבת תווים במחשב

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תווי נגינה

ת', האות העשרים ושתיים והאחרונה באלפבית העברי.
- האות תו נקראת כך על שום צורתה בכתב העברי הקדום.

[ארמית] פעם נוספת, עוד.
- ”ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי?“ (בבלי, מסכת גיטין – דף נו, עמוד א) (ועוד, אם מלך אני, עד עכשיו מדוע לא באת אלי?).

קיצור של תוב = עברית שׁוּב (בחילופי ש־ת מהאות הפרוטו־שמית ṯ); כיום בשימוש רק בצרופים ותו לא, ותו לאו.