מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מתן
הגייה * matan
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־ת־ן
דרך תצורה משקל מַקְטָל
נטיות ר׳ מַתָּנִים; מַתַּן־, ר׳ מַתְּנֵי־
מתנה, דבר בעל ערך המועבר לאחר בלא תמורה כספית.
”הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן , וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה“ (בראשית לד , פסוק יב ) באלה אבוא אל חדר אהובתי, כי ארים מהן מתן לשומר הסף "אשמת שומרון ", אברהם מאפו
פעולת הנתינה, מסירה של דבר לרשות האחר בלא לציין תמורה.
”רַבִּים, יְחַלּוּ פְנֵי-נָדִיב; וְכָל-הָרֵעַ, לְאִישׁ מַתָּן “ (משלי יט , פסוק ו ) "והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (משנה אבות ב א ) "אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר" (משנה תמורה א ה )
שם פרטי לזכר.
”וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן , וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר, וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ, וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה“ (ירמיהו לח , פסוק א ) ”וַיָּבֹאוּ כָל-הָעָם בֵּית-הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ וְאֶת-מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבֵּרוּ וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת“ (דברי הימים ב׳ כג , פסוק יז ) אנגלית: giving (1)
אנגלית: gift (2)
ערבית: إعطاء (תעתיק: אִעַטַא) (1)
ערבית: وَفَاء , هدية (תעתיק: וַפַא, הַדִייַה) (2)
צרפתית: donnant (1) (הגייה: דוֹנָ(ן))
צרפתית: cadeau (2) (הגייה: קַדוֹ)
רוסית: подарок (2)
השורש נתן
השורש נ־ת־ן הוא שורש בודד מגזרת חפ"נ , שאין דומה לו בשפה העברית.
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית העברה ברצון מן אחד אל השני
גזרה גזרת חפ"נ
הופיע לראשונה בלשון במקרא
נ-ת-ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
נָתַן
נוֹתֵן (ב׳ פעוּל: נָתוּן )
יִתֵּן
תֵּן
לָתֵת או לִתֵּן
נִפְעַל
נִתַּן
נִתָּן
יִנָּתֵן
הִנָּתֵן
לְהִנָּתֵן
הִפְעִיל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
יֻתַּן
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
בפי מדקדקי העברית קרוי פועל מיוחד זה "פועל חסר הקצוות", על שום שבחלק מנטיותיו פה"פ או לה"פ נשמטת (ולעתים אף שתיהן), למשל; נָתַתִּי, לָתֵת, תִּתֵּנָּה, נָתַתְּ וכד'...
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מותן
הגייה * mo ten
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־ת־ן , גזרת שלמים
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות זוגי מָתְנַיִם; מֹתֶן־, ר׳ מָתְנֵי־
מתני אישה אזור בצד הגוף, בין החיק והצלעות.
לשון המקרא (תמיד בצורת הזוגי "מָתְנַיִם"). מקבילה בערבית: مَتْن (מַתְן), במשמעות "גב". רד"ק כותב בפירושו על הפסוק ”תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד“ (תהלים סט , פסוק כד ) : "כי עיקר כוח החיות של אדם בקומה ובכוח הוא חוזק המותנים. וכן ”מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו “ (דברים לג , פסוק יא ) , ואמר ”חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ“ (משלי לא , פסוק יז ) ונאמר ”חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ“ (נחום ב , פסוק ב ) .ראו גם בפרוש רש"י ומצודות על ”וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ“ (ישעיהו מה , פסוק א ) , ”וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל מָתְנָיִם“ (יחזקאל כט , פסוק ז ) , וכו'. "זרז – תרגום חגר (זרזיר מתנים ), ומזה זָרִיז בלשון חז"ל – אזור חיל , איש שכֹּחו במָתניו . וכן "חָרוּץ" מלשון "חֻרצין"="מתנים" בארמית, ובעברית "חֲלָצַיִם" בְּחִלּוּף למנ"ר...
ומן השם "מתנים" נגזרו פועל ותואר להוראה מהופכת: "הַמְתֵּן", "מָתוּן", שפירושם כֹּח עצור, התאפקות, משול ברוח, כלא הרוח, כבוש היצר, שב ואל תעשה, כֹּח פסיבי, פנימי.
שני השרשים האלה (זרז ומתן), שהם הפוכים לכאורה בהוראתם הגלויה – סודם הנעלם, הנפשי, אחד הוא: כֹּח פנימי מוסרי, אם בצורה של התגברות על העצלות ואם בצורה של התגברות על הבהילות והפחזות, בין כך ובין כך שניהם הוראתם התגברות האדם על עצמו". רק מעט מאברי גוף האדם הנוטים בנטיית זוגי הם ממין זכר (למשל עפעף ). ערך בוויקיפדיה:
מותן
הפחית את עוצמתו של דבר.
הדובר הבין שהגזים בדרישותיו, ולכן מיתן אותן.
הזמן שעבר מיתן את תחושת הכעס העזה. עברית חדשה. נגזר מארמית (מְתַן) המתנה , בדומה למילים מתון , מתינות הנמצאות כבר בלשון חכמים. [1] ↑ כאן
שעוצמתו הופחתה.
דרישותיו של הדובר מותנו , לאחר שהבין שהיו מוגזמות.
תחושת הכעס העזה מותנה עם הזמן שחלף. עברית חדשה. צורת הסביל של הפועל מיתן .
ערך בוויקיפדיה: מותן