מרתא

מָרְתָא[עריכה]

לשון חז"ל שם פרטי לנקבה.
- ”וּמַעֲשֶׂה בִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מָרְתָא בַּת בַּיְתוֹס, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְנָסָהּ.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק ו, משנה ד)
- ”אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו“ (בבלי, מסכת חולין – דף צב, עמוד ב)
- "וְיֵשׁוּעַ אָהֵב אֶת מָרְתָא וְאֶת־אֲחוֹתָה וְאֶת־לַעְזָר." (הבשורה על פי יוחנן פרק יא#5)
- ”לך מותר להעמיד פנים כמעוניין בשלומה של מרתא שלי ושל הנכדה – ולי אסור להיות מסור לך ולאשר לך בלב ונפש ממש?“ (בשעת ביקור, מאת שמעון הלקין, בפרויקט בן יהודה)

ערך בוויקיפדיה: מרתא