מוזר
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
מוזר |
| הגייה* |
muzar |
| חלק דיבר |
שם־תואר |
| מין |
זכר |
| שורש |
ז־ו־ר א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' מוָּזִרים; נ' מוּזָרָה, נ"ר מוּזָרוֹת |
- חריג, שאינו מתאים לנורמות או למושגים המקובלים.
-
- איזו תסרוקת מוזרה יש לה!
- "מה שעשתה שם המכשפה הלזו – לא ידוע. אפשר היה רק לשמוע מן החדר ההוא קולות מוזרים ומשונים, אנחות ובכיות: 'רחמו־נא! רחמו־נא!'" ("ראסל", שלום עליכם)
- משונה, שונה מהמצופה או מהמוכר בצורה מתמיהה.
-
- מוזר שניצחתי אותך בדמקה, בדרך־כלל אתה טוב ממני.
- "וציציליה סמוילובנה נאנחה פתאום מבלי רצונה. זכר השנה ההיא עורר בנפשה רגש מוזר ובלתי ברור" ("שנים רעות", ישעיהו ברשדסקי)
- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי" (תהלים סט, ט). המשמעות בפסוק אינה זהה למשמעות בה משמשת המילה כיום, אלא מקבילה למשמעות המילה זר.
מילים נרדפות [עריכה]
