מו

מוֹ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מו
הגייה*	mo
חלק דיבר	שם־גוף כללי
מין	ללא
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. לשון המקרא מילה המציֵּנת את גופו של מה או של מי שמדברים עליו. תמיד בצרוף אותיות בכ"ל.

   • "וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת־ה' וַיֹּאמַר.הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִיבֶךָּ יָדִי, שַׂמְתִּי לְמוֹ־פִי." (איוב פרק מ')
   • "כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אכל למו וישיבו את נפשם." (איכה א' י"ט)
   • הרכבתי את הרהיטים מאיקיאה במו ידי.
   • "במו רגליו העניק אסולין את שלוש הנקודות לבית"ר ירושלים " (כתבה באתר one על נצחון בית"ר ירושלים את הפועל ת"א)
   • "פחחח יא מכוערת, יש אלף כמוך" (טור במדור "יחסים" באתר ynet)

גיזרון

• השימוש במילה זאת קדום לתקופה שבה העברית נכתבה. במקרא במו, למו מופיעות אך מעט. למו פעמים אחדות במקרא ואינה בשימוש מאוחר יותר. במו משמשת כיום רק בניבים וביטויים כדוגמת "במו ידיו". יוצאת מכלל זה כמו שנשארה בשימוש וגם בנטיות (כמוני, כמוך וכו').

צירופים

• במו ידיו
• "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ " (ויקרא יט, יח)

ראו גם

• במו
• כמו
• למו