מילה מקראית. כנראה[2] השורש הזה ט-פ-ף קרוב אל ט-פ-ל 'המציד, הדביק', ולכן הטף משמע מה שנצמד לאדם, הנספח שלו (אותו רעיון במילים משפחה ושפחה). השערה זו נתמחת על ידי הצורה הארמית: טְפֵלִים \ טְפֵלִין \ טפליא 'ילדים'[3][4]. או, על שום דרך הליכתם של הילדים הקטנים הַמְטוֹפְפִים (הולכים כדורכים־לא דורכים על הארץ), ראה גם טפף. ואולי בקרבה לארמית (טַפְלָא) ולערבית (طِفْل-קרי: טִפְל), שם נִתּוֹספה למ"ד.
ערך בוויקיפדיה: בן-חילף טף