השתרר
הִשְֹתָּרֵר[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | השתרר |
| שורש וגזרה | ש־ר־ר |
| בניין | הִתְפַּעֵל |
- לשון המקרא נעשה שר בכוח.
- בהשאלה: תופעה שהשתלטה, מצב שהשתנה בצורה מוחלטת.
- שקט השתרר באולם עם כניסת האדמו"ר.
- המורה דפקה על השולחן, ומייד השתררה דממה מוחלטת.
גיזרון[עריכה]
מלשון שררה.