דאב
דָּאַב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | דאב |
| שורש וגזרה | ד־א־ב |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): כָּאַב, הצטער, נעצב.
גיזרון[עריכה]
- קרוב לשורש ד־ו־ה (דוי דוה מדוה).
- במילון האטימולוגיות העבריות של ארנסט קליין "דאב" מפורש כ-"אֶבל", או ריחוק מאדם מסוים, מקום מסוים או עניינים מסוימים.
- משפות שמיות, לדוגמא - השורש הערבי (ת-ע-ב; ت ع ب) להתעייף, להיות מותש, לעבוד קשה,עבדות . ראו בערבית : טעבן "تعبان" (taʿbān) במשמעות- דאגה,עייפות.
נגזרות[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ניגודים[עריכה]
מידע נוסף[עריכה]
בבניין הפעיל הדאיב קיים במקרא בחילוף עיצורים האדיב ”ולאדיב את נפשך“ (שמואל א׳ ב, פסוק לג) ויש מפרשים שאל"ף אינה מן השורש והוא כמו דִּאֵב.