דאב

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

דָּאַב[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא דאב
שורש וגזרה ד־א־ב
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): כָּאַב, הצטער, נעצב.
    • ”עֵינִי דָאֲבָה,מִנִּי-עֹנִי:קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכָל-יוֹם; שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי“ (תהילים פח, פסוק י)
    • ”כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי“ (ירמיהו לא, פסוק כד)
    • "ומחסורכה לוא תמצא. ודאבה נפשכה מכול טוב". (תעודות מדבר יהודה,מגילת חכמת רז)

גיזרון[עריכה]

  • קרוב לשורש ד־ו־ה (דוי דוה מדוה).
  • במילון האטימולוגיות העבריות של ארנסט קליין "דאב" מפורש כ-"אֶבל", או ריחוק מאדם מסוים, מקום מסוים או עניינים מסוימים.
  • משפות שמיות, לדוגמא - השורש הערבי (ת-ע-ב; ت ع ب‎) להתעייף, להיות מותש, לעבוד קשה,עבדות . ראו בערבית : טעבן "تعبان" (taʿbān) במשמעות- דאגה,עייפות.

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

בבניין הפעיל הדאיב קיים במקרא בחילוף עיצורים האדיב ”ולאדיב את נפשך“ (שמואל א׳ ב, פסוק לג) ויש מפרשים שאל"ף אינה מן השורש והוא כמו דִּאֵב.

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]