גלות

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גָּלוּת[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גלות
הגייה* galut
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ג־ל־ה, גזרת נחי ל"ה
דרך תצורה
נטיות ר' גָלוּיוֹת
  1. עקירה ממולדת, בדרך כלל מאולצת, של אדם או קבוצה.
    • הממלכה האשורית כבשה ארצות רבות באזור, והייתה הראשונה להשתמש בגלות ככלי לדיכוי העמים הנכבשים.
    • גלות בבל היא גלות ממלכת יהודה, שהחלה בשנת 597 לפנה"ס על ידי נבוכדנצאר והושלמה ב-586 לפנה"ס עם הגליתו של המלך צדקיהו.
  2. היעדרותו של עם ישראל, או חלקים משמעותיים ממנו, מארץ ישראל.
    • "יהודים, חסלו את הגלות - ולא, הגלות תחסל אתכם!" (ז'בוטינסקי)
    • הגלות הייתה נושא מרכזי בפולמוס היהודי-נוצרי.
  3. מקום מושבו או נדודיו של הגולה לאחר גירוש מארצו. ארצות נכר.
    • לקראת החתונה שב אלכסנדר מן הגלות והשלים עם אביו פיליפוס.
    • "בזמן שבית־המקדש היה קיים, היו הלויים מתפרנסים ממעשר; ואפילו עכשיו בגלות אין הכוהנים יכולים לעלות לדוכן, עד שהלויים מכשירים אותם" ("על נהרות בבל", יהודה שטיינברג)
  4. קהל גולים.
    • "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות;" (מגילת העצמאות של מדינת ישראל)
    • שיבת ציון היא חזרתם של ה יהודי גלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש.

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]