אנוש
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
אנוש |
| הגייה* |
enosh |
| חלק דיבר |
שם־עצם |
| מין |
זכר |
| שורש |
א־נ־שׁ א |
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר' אֲנָשִׁים |
- בן־אדם.
-
- "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה־זֹּאת וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ, שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע" (ישעיהו נו ב)
- המילה משותפת לשפות שמיות רבות: אכדית – nišū (אנושות); אוגריתית – ʾinš (אנשים); ארמית־מנדעית – ʾanaša; ארמית־סורית – ܐܢܵܫܵܐ (אֲנָשָׁא); ערבית – إِنْس (אִנְס), إِنْسَان (אִנְסָאן); ועוד. היא נמצאת גם בארמית המקראית:
"לִבְבֵהּ מִן־אנושא (ק' אֲנָשָׁא) יְשַׁנּוֹן וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי" (דניאל ד יג)
[לב מאנוש יוחלף ולב חיה ינתן לו, ושבעה עידנים יחלפו עליו.]
במקרא מופיעה המילה אֱנוֹשׁ בהוראת "בן־אדם" רק במשלב גבוה (שירי או מליצי). כמו כן היא מופיעה כשם פרטי:
"וַיְחִי־שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד אֶת־אֱנוֹשׁ" (בראשית ה ו). אנוש הוא נכדו של אדם הראשון, ובדומה אליו, כל האנושות יצאה מזרעו.
- אנושי – שם תואר, ניגוד ל"אלוהי" מצד אחד ול"חייתי" מצד שני.
- אנושות – קבוצת כל בני האנוש.
מילים נרדפות [עריכה]
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא |
אנוש |
| הגייה* |
anush |
| חלק דיבר |
שם־תואר |
| מין |
זכר |
| שורש |
א־נ־שׁ ב |
| דרך תצורה |
משקל קָטוּל |
| נטיות |
ר' אֲנוּשִׁים; נ' אֲנוּשָׁה, נ"ר אֲנוּשׁוֹת |
- לשון המקרא מכה חזקה וקשה מאד, כמעט מכת מוות.
-
- "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ־נַחְלָה מַכָּתֵךְ" (ירמיהו ל יב)
- "כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ, כִּי-בָאָה עַד־יְהוּדָה נָגַע עַד־שַׁעַר עַמִּי, עַד־יְרוּשָׁלִָם" (מיכה א ט)
- בהשאלה חולה או פצוע במצב קשה, על סף המוות.
-
- הפצוע מאושפז בבית החולים במצב אנוש.
