אנוש

תוכן עניינים

בן־אדם.
- "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה־זֹּאת וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ, שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע" (ישעיהו נו ב)

המילה משותפת לשפות שמיות רבות: אכדית – nišū (אנושות); אוגריתית – ʾinš (אנשים); ארמית־מנדעית – ʾanaša; ארמית־סורית – ܐܢܵܫܵܐ (אֲנָשָׁא); ערבית – إِنْس (אִנְס), إِنْسَان (אִנְסָאן); ועוד. היא נמצאת גם בארמית המקראית:
"לִבְבֵהּ מִן־אנושא (ק' אֲנָשָׁא) יְשַׁנּוֹן וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי" (דניאל ד יג)
[לב מאנוש יוחלף ולב חיה ינתן לו, ושבעה עידנים יחלפו עליו.]
במקרא מופיעה המילה אֱנוֹשׁ בהוראת "בן־אדם" רק במשלב גבוה (שירי או מליצי). כמו כן היא מופיעה כשם פרטי:
"וַיְחִי־שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד אֶת־אֱנוֹשׁ" (בראשית ה ו). אנוש הוא נכדו של אדם הראשון, ובדומה אליו, כל האנושות יצאה מזרעו.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אנוש
הגייה^*	anush
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	א־נ־שׁ ב
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	ר' אֲנוּשִׁים; נ' אֲנוּשָׁה, נ"ר אֲנוּשׁוֹת

בלשון המקרא מכה חזקה וקשה מאד, כמעט מכת מוות.
- "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ־נַחְלָה מַכָּתֵךְ" (ירמיהו ל יב)
- "כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ, כִּי-בָאָה עַד־יְהוּדָה נָגַע עַד־שַׁעַר עַמִּי, עַד־יְרוּשָׁלִָם" (מיכה א ט)
חולה או פצוע במצב קשה, על סף המוות.
- הפצוע מאושפז בבית החולים במצב אנוש.