א. קודם כול זה באמת ערך קשה להגדרה בגלל היותו מופשט - אף כי לא לגמרי כפי שיתברר להלן.
ב. השאלה היא אם נחמה היא הרגשת המנוחם או הפעולה שעושה המנחם - שאלה שעלתה גם במילה עלבון. נראה שהמילונים חלוקים ביניהם. רב-מילים ובעיקר מילון ההווה מדגישים את הרגשת המנוחם ואילו אבן-שושן עד כמה שאני מתרשמת מביט על המילה הזאת משני הצדדים.
ג. המילה 'עידוד' שבה פתחת את ההגדרה (ואני רואה שהיא נמצאת גם במילונים האחרים) מציינת פעולה שאמורה לגרום למישהו אחר להרגיש מעודד, לכן אם לדעתך 'נחמה' היא הרגשת המנוחם נראה שהמילה 'עידוד' כשהיא לעצמה אינה מתאימה. ותני דעתך שבמילון רב-מילים דייקו וציינו "דבר שיש בו משום עידוד".
ד. למעשה ככל שאני חושבת על זה 'נחמה' אינה הרגשה של המנוחם אלא דבר מה המאפשר לו להתנחם. זה יכול להיות עובדה מסוימת (למשל הידיעה שאדם קרוב שמת לא סבל), זה יכול להיות סיפור מסוים (על גבורתו של האדם שמת), זה יכול להיות הסחת דעת (ילד קטן שמשמח בשעת צער). נראה אפוא שרב-מילים דייק בהגדרה בכך שלא נקט שם פעולה בבסיס ההגדרה אלא את המילה "דבר".
ה. לנוחיות המשך הדיון אני מביאה כאן את ההגדרות מן המילונים:
אבן-שושן: עידוד, הפגת הצער או האבל על ידי דברי ניחומים
ההווה: הקלה בצערו של אבל בעקבות בשורה או דברי עידוד וכד'.
רב-מילים: דבר שיש בו משום עידוד והקלה, דבר שניתן להתנחם בו או למצוא בו מפלט במצב של צער, מפח נפש, אבל וכד'.
ויקימילון: עידוד, הרגשה של הקלה בצער או פיצוי במצב של אבל, אובדן, כישלון, קושי וכיו"ב.
