מילה יחידאית במקרא. שני המשמעויות נובעות מפרשנות של הפסוק: לפי פירוש (1) הכוונה ששב בשרו למה שהיה שמן ובריא בימי נעוריו, ולפי פירוש (2) הכוונה שהבשר שנרקב בימי נעוריו ישוב להיות בריא.
יש הרואים בה הלחם של "רֻטַּב" + "טָפַשׁ", כלומר נעשה רטוב (רענן, דשן) ושמן.[1] יש שהסתמכו בהבנה זו על הניקוד הייחודי (ט' בחטף וללא דגש, ופ' בפתח) שכוונת הניקוד לצרף שני בניינים - בנין קל ובנין פועל.[2] אחרים גזרו עפ"י "רטב" בחילופי אותיות פ'-ב' בתוספת ש'. ויש שהציעו שהר' נוספה בטעות ע"י כפילת האות האחרונה בתיבת 'כפר' מהפסוק הקודם, והנוסח המקורי היה למעשה 'טָפַשׁ' או 'יִטְפַשׁ' (עתיד בהקבלה לצלע השניה של הפסוק).[3]
