מקדמת דנא

מִקַּדְמַת דְּנָא

מקודם לזה, מלפני זה, לפני כן.
- ”לְמֵמַר אֲנַחְנָא הִמּוֹ עַבְדוֹהִי דִי אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וּבָנַיִן בַּיְתָא דִּי הֲוָא בְנֵה מִקַּדְמַת דְּנָה שְׁנִין שַׂגִּיאָן.“ (עזרא ה, פסוק יא) (לאמור: אנחנו הננו עבדי אלהי שמים וארץ ונבנה ביתו כמו שהיה בנוי שנים רבות לפני כן.)
- ”אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שחייבת שכך כותב לה ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא“ (בבלי, מסכת נדרים – דף לה, עמוד ב)
מאז ומתמיד, מלפני זמן רב.
- ”כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה.“ (דניאל ו, פסוק יא) (ככל אשר היה עושה (תמיד) לפני זאת)
- לכן נהוג מקדמת דנא לחגוג את פורים בחברון במשך יומיים.

מארמית: דנה,דנא ܕܢܐ בהוראת 'הזמן הזה','עכשיו'. במקרא מופיע באות סופית ה', בצורת 'דנה', אך כיום מקובל הכתיב דנא באות סופית א', בדומה ללשון חז"ל. בעברית חדשה מקובל להשתמש בניב זה במובן (2), מאז ומתמיד.
ערבית דנֲא دَنَا בהוראת הפועל 'להתקרב'.