נגמם

נִגְמַם

לשון חז"ל נגדע, נכרת, נקצץ עד לבסיסו.
- ”אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין, מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כִּנְטִיעָה, מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כְּאִילָן.“ (משנה, מסכת שביעית – פרק א, משנה ח)
- ”חִטָּיו הַחִיצוֹנוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ, וְהַפְנִימִיּוֹת שֶׁנֶּעֱקָרוּ.“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ו, משנה ד)
- "תחלתן אין מקבלים טומאה עד שיפח ויגם. נגממו שיעורן במה שהן." (תוספתא/כלים/בבא מציעא/ז)