מלמל
מִלְמֵל
[עריכה]| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | מילמל |
| שורש וגזרה | מ־ל־מ־ל |
| בניין | פִּעֵל |
- לשון חז"להשמיע קול.
- "לפי שהיו ליצנים שבאותו הדור ממלמלין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם" (קהלת רבה ח,ח)
- "והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא, היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו?" (ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפד)
- דיבר באופן שקט ולא ברור
- השוטר מלמל לתוך זקנו קללה נמרצת, אבל הסובבים לא הצליחו לשמוע את תוכנה.
גיזרון
[עריכה]- שורש תנייני שנגזר מהשורש המקראי מ־ל־ל.