בקע (שורש)
| ניתוח דקדוקי לשורש | |
|---|---|
| משמעות עיקרית | פתיחה בשבירה בכוח. יציאה ממקום סגור. התגלות. |
| גזרה | גזרת השלמים |
| הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
השורש ב־ק־ע הוא שורש מגזירת השלמים
נטיות הפעלים[עריכה]
| ב־ק־ע | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
| קַל | בָּקַע | בּוֹקֵעַ (ב׳ פעוּל: בָּקוּעַ) |
יִבְקַע | בְּקַע | לִבְקֹעַ |
| נִפְעַל | נִבְקַע | יִבָּקַע | הִבָּקַע | לְהִבָּקַע | |
| הִפְעִיל | הִבְקִיעַ | מֻבְקָע | יַבְקִיעַ | לְהַבְקִיעַ | |
| הֻפְעַל | הֻבְקַע | מֻבְקָע | יֻבְקַע | -אין- | -אין- |
| פִּעֵל | בִּקֵּעַ גם בִּקַּע | מְבַקֵּעַ | יְבַקֵּעַ גם יְבַקַּעַ | בַּקֵּעַ בַּקַּע | לְבַקֵּעַ בִּקּוּעַ |
| פֻּעַל | בֻּקַּע | מְבֻקָּע | יְבֻקָּע | -אין- | -אין- |
| הִתְפַּעֵל | הִתְבַּקֵּעַ | מִתְבַּקֵּעַ | יִתְבַּקֵּעַ | הִתְבַּקֵּעַ | לְהִתְבַּקֵּעַ |