בקע (שורש)

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית פתיחה בשבירה בכוח. יציאה ממקום סגור. התגלות.
גזרה גזרת השלמים
הופיע לראשונה בלשון במקרא


השורש ב־ק־ע הוא שורש מגזירת השלמים

נטיות הפעלים[עריכה]

ב־ק־ע עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּקַע בּוֹקֵעַ

(ב׳ פעוּל: בָּקוּעַ)

יִבְקַע בְּקַע לִבְקֹעַ
נִפְעַל נִבְקַע יִבָּקַע הִבָּקַע לְהִבָּקַע
הִפְעִיל הִבְקִיעַ מֻבְקָע יַבְקִיעַ לְהַבְקִיעַ
הֻפְעַל הֻבְקַע מֻבְקָע יֻבְקַע -אין- -אין-
פִּעֵל בִּקֵּעַ גם בִּקַּע מְבַקֵּעַ יְבַקֵּעַ גם יְבַקַּעַ בַּקֵּעַ בַּקַּע לְבַקֵּעַ בִּקּוּעַ
פֻּעַל בֻּקַּע מְבֻקָּע יְבֻקָּע -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבַּקֵּעַ מִתְבַּקֵּעַ יִתְבַּקֵּעַ הִתְבַּקֵּעַ לְהִתְבַּקֵּעַ


הערות[עריכה]