אצטומכא

אִצְטוּמְכָא[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	איצטומכא
הגייה^*	itstumkha
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ אִצְטוּמְכוֹת; אִצְטוּמְכַת־, אִצְטוּמְכוֹת־

לשון חז"ל קיבה.
- ”מִפּוּמָא לְוֶשְׁטָא, מִוֶּשְׁטָא לְאִיסְטוּמְכָא, מֵאִיסְטוּמְכָא לְהַמְסֵיסָא, מֵהַמְסֵיסָא לְבֵית כַּסְיָא, מִבֵּית כַּסְיָא לִכְרֵסָא, מִכְּרֵסָא לְבֵי מְעַיָּה, מִבֵּי מְעַיָּה לִכְרוֹכֶת קְטִינָא, וּמִכְרוֹכֶת קְטִינָא לִכְרוֹכֶת עָבְיָא, וּמִכְרוּכַת עָבְיָא לְסַנְיָא דִיבֵי, וּמִסַנְיָא דִיבֵי לִפְטֶטְרָכָה, וּמִפְּטֶטְרָכָא לְבָרָא.“ (ויקרא רבה, פרשה ג, סימן ד)
- ”וּלְפִי הַשְׁעָרָתִי, הַשְׁעָרַת מֻמְחֶה, / אֵין כָּמֹהוּ סְגֻלָּה יָפָה לְאִצְטוּמְכָא.“ (אַלּוּף בַּצְלוּת וְאַלּוּף שׁוּם, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "כמה מן המעדנים המובאים ממרחק ממעמקי הים צונחים לתוך אצטומכה זו שאינה מוצאת סיפוק?" (סנקה, מכתבי מוסר, מכתב פ"ט, בתרגום אהרון קמינקא)

מיוונית: stómakhos) στομαχος). בלשון חז"ל אסטומכא (ר' פסוק לעיל); מאוחר יותר בספרות הרבנית לרוב אצטומכא, איצטומכא וגם אצטומכה.