ביטוי עממי לדברי שבח מפליגים שנושאים לאחר פטירתו של אדם, גם אם לא היה ראוי להם בימי חייו.
"דרשה נאה דרשו דרשנינו על ראשי שלוש פרשיות שבספר ויקרא, הנקראות זו אחר זו; צרף אותן למשפט אחד, ויצא לך: „אחרי מות“, „קדושים“ „אמור“ – כלומר: אפילו מי שהתנהג התנהגות בלתי־הגונה בימי חלדו, אחרי מותו תדון אותו לכף זכות." ("דבר", 8 בפברואר 1939, באתר עיתונות יהודית היסטורית)