שתין

שַׁתְיָן[עריכה]

עברית חדשה מי שמכור לטיפה המרה, ונוהג באפן קבע להפריז בצריכתה ולשתות לשוכרה.
- ”נכנסתי לחנות יין במאה שערים והזמנתי בקבוק של אליקנט – זה היין המתוק והצורב שהיו הורינו מעמידים על שולחן השבת בשכבר הימים; הוא היין ששתינו בימי נעורינו, במידה שבקשנו לראות עצמנו שתיינים מופלגים, ככתוב ברומאנים.“ (סיפור אנטון הארמני, מאת בנימין תמוז, בפרויקט בן יהודה)

לשון המקרא [ארמית] ששים, 60
- ”וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין.“ (דניאל ו, פסוק א)
- ”...רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין.“ (עזרא ו, פסוק ג)
- "וּבְגִין כָּךְ דָּוִד מַלְכָּא הֲוָה אִיהוּ מִתְדְּבַּק בְּאִינוּן שִׁתִּין נִשְׁמִין דְּחַיִּין, וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לָא נָאִים כְּלַל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים קל״ב:ד׳) אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה." (זהר חלק א רז ב)