תן דעתך שלפועל זה מערכת נטייה מורכבת ומסועפת עד מאוד (וכאן מדובר בבניין קל); הוא אוצר בו שלוש צורות עתיד: יִשֹּׁם וגם יֵשַׁם וגם יָשֹׁם, צורת העבר שלו היא כשל פועלי מצב רבים בעברית-על דרך משקל "קָטֵל"-דוגמת זָקֵן, צָמֵא, לָמֵד, ולא על דרכם של פועלי הכפולים כפי שרווח בלשון המקרא, ואפילו בצורת הבינוני לפועל קיימים שני מופעים: האחד כבעבר "שָׁמֵם" והשני לפי מרבית פועלי השלמים "שׁוֹמֵם".
ערך חלקי בערך זה הושקעה עבודה והוא עשוי להיות תוספת ראויה למילון, אך במצבו הנוכחי הוא אינו עומד בדרישות הסף של ויקימילון. יוצר הערך (או כל ויקימילונאי) מתבקש לשפר את הערך לפי ההנחיות.
אברהם אבן שושן טוען כי המילה נוצרה מכיווץ של "שעמם"[2], ואמנם השעמום גורם הרבה לאיבוד השפיות.
מופיע כשם תואר , בספר עזרא בצורה: "משומם", וזאת לאחר שנודע לעזרא הסופר על דבר נישואי התערובת שפשה בעם - ”וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם“ (עזרא ט, פסוק ג)[דרושה הבהרה]
המילה מופיעה (במובאה לעיל) כחלק מרצף של בעלי מום. הדגש שהופיע במ"ם בצורת היחיד נשמט לאחר השווא- כנראה בהשפעת הניקוד המקראי- בו אחרי שווא יש נטייה להרפות האותיות שהיו דגושות בצורת היחיד הנפרד, דוגמת: ”הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים“ (שמואל ב׳ ה, פסוק ו) (קראו על כך עוד כאן-[1]). האקדמיה ללשון העברית גורסת אמנם את היוותרות הדגש, כפי שרווח בלשון הדיבור דוגמת "טִפְּשָׁה", אך אין לראות במנקד לפי דרך המקרא (בהישמט הדגש) כטועה.
↑ומעניין לראות כי יהודה גור גורס במילונו ("מילון עברי", הוצ' "דביר", מהדורה שנייה, 1947) כי המשקל במובאה לעיל הוא קַטָּל דווקא, וכי מנוקד לכאורה: שַׁמָּם- אולם לפי יתר המילים במשפט מניח יותר את הדעת הניקוד לפי משקל קִטֵּל, ואמנם כך גם במקורות נוספים.