סנורים

סַנְוֵרִים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סנוורים
הגייה*	sanverim
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר רבוי
שורש	ס־נ־ו־ר
דרך תצורה
נטיות

1. לשון המקרא הבזק אור חזק הגורם לעיוורון (רגעי או תמידי).

   • ”וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח.“ (בראשית יט, פסוק יא)
   • ”וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר הַךְ-נָא אֶת-הַגּוֹי-הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע.“ (מלכים ב׳ ו, פסוק יח)
   • "מי שאינו רואה בעיניו או באחת מהן ראייה ברורה, מחמת שהיה בה סנוורים קבועים" (משנה תורה להרמב"ם, ספר עבודה, הלכות ביאת המקדש, פרק ג')

גיזרון

• גזירת ספעל משם העצם נור; מופיע כמעט תמיד כחלק מהצירוף "הכה בסנוורים".

נגזרות

• סִנְוֵר

תרגום

• אנגלית: blinding‏‏‏‏

ראו גם

• הוסיפו לכאן קישורים למונחים קרובים בוויקימילון.