תיבת "סלא" מצויה גם במקורות אכדיים חוץ מקראים, בצורת: סִלַא, סילַתַא - sila₃-ta בהוראת יחידת נפח אכדית.
פועל זה, כאשר שורשו הוא סל"א, מופיע פעם אחת בלבד בתנ"ך, בהקשר של הניב הידוע "לא יסולא בפז" הנפוץ גם בעברית חדשה.
השורש המקראי ס-ל-א מגזרת נל"א נוטה לעתים גם בגזרת נל"י/ה וגם אז תמיד יבוא בהקשר דומה לניב המקורי (כֶתֶם אופיר (זהב אופיר) - מין זהב יקר הבא מאופיר (ארץ הנזכרת במקרא). זהב אופיר הוא החזק שבזהב) ”לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר,בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר“ (איוב כח, פסוק טז) ”בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּה“ (איוב כח, פסוק יט) - בכל הקשר מקראי כשהשורש הוא עם ה', יבוא פועל זה תמיד בשלילה:"לֹא".
השוו, 'סִלָּא' הוא שם הישוב המקראי במורד הר הזיתים סמוך לירושלים המאוזכר במקרא - ”וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ קָשֶׁר וַיַּכּוּ אֶת יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא הַיּוֹרֵד סִלָּא“ (מלכים ב׳ יב, פסוק כא)
