מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
מֵרֵר .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ממרר
הגייה * mamror
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש מ־ר־ר
דרך תצורה משקל מַקְטוֹל
נטיות ר׳ מַמְרוֹרים
לשון המקרא מר .
”לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים “ (איוב ט , פסוק יח ) מילה יחידאית. מקבילה בצורתה למילה יחידאית אחרת: מַמְּגוּרָה .
המ"ם השניה דגושה, כנראה לתפארת הקריאה; או בכדי שהמ"ם השניה לא תיבלע.[1] [2] מילים ניגודיות [ עריכה ] הערות שוליים [ עריכה ]
↑ ע' חכם, דעת מקרא איוב, ט,יח הערה 16.
↑ השוו רד"ק יואל א,יז שע"פ דבריו אפשר לפרש גם כאן כאילו כתוב "מִמְּרֹרִים". ואחרים פירשו שהמ"ם פתוחה ליידוע, כאילו כתוב: "מְהַמְּרֹרִים", אמנם לא מצינו במקרא מ"ם פתוחה ליידוע.
לערך העוסק במְמָרַר, פועל; ראו צורת העבר, מֵרֵר.
