המילה "עֶצֶר" מופיעה פעם יחידה בתנ"ך, כחלק מצירוף זה.
אוגריתית "עצר" - "עוּשׂרִין" [1] "ủṯrynי" בהוראת יורש-עצר, נסיך, שם זה נגזר משורש קדם-שמי המורכב מן (תחילית ע' -ān) + ("תר" - tr. "תר-אחרי", בהוראת "עקב-אחרי") [2].
א. ואפס עצור ועזוב (דברים לב, לו) • רש"י: עצור - נושע על ידי עוצר ומושל שיעצור בהם • עצר הם האוצרות העצורים בארמון המלכים (עפ"י הרלב"ג)
ב. זה יעצור בעמי (שמואל א, ט, יז) • רש"י: יעצר בעמי - ימשול כמו עצור ועזוב כך דרך המושל לעצור העם במלחמה שלא יתפזרו ולא יתפשטו זה מזה ולעצור בכל אחד מעשות רעה • רד"ק: יעצר - ימלוך כמו יורש עצר יורש מלוכה ונקרא המלך עוצר לפי שעוצר העם שלא ילכו ושלא יעשו דבר אלא ברשותו (ובהמשך מסביר בדרך אחרת שהמלך עוצר את אוייבי עמו) • מצודות: יעצור - ימשול על שם שעוצר ומעכב בעמו מלעשות דבר שלא ברשות.
↑A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ'125 : ủṯryn