חרשה
חֹרְשָׁה (גם: חָרְשָׁה, חֻרְשָׁה)
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חורשה |
| הגייה* | khorsha |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ח-ר-ש א |
| דרך תצורה | משקל קָטְלָה (גם: משקל קֻטְלָה) |
| נטיות | ר׳ חֹרְשוֹת (גם: חֻרְשׁוֹת) |
_-_Arnold_B%C3%B6cklin_(Kunstmuseum_Basel).jpg)
- קבוצת עצים, חורש.
- ”וַיַּרְא דָּוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה“ (שמואל א׳ כג, פסוק טו)
- ”רב נחמן לישנא חורי לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה“ (שיר השירים רבה, פרשה א, סימן ח)
- ”נַחַל, גֶּשֶׁר, חֹרְשָׁה, גָּיְא – טוּסָה, נֶשֶׁר, אֵין לִי פְּנָי!“ (המכונית, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "חֹרְשַׁת הָאֵקָלִיפְּטוּס, הַגֶּשֶׁר, הַסִּירָה, / וְרֵיחַ הַמַּלּוּחַ עַל הַמַּיִם." (חֹרְשָׁת הָאֵקָלִיפְּטוּס
, מאת נעמי שמר)
גיזרון
[עריכה]- אוגריתית חרנק 𐎈𐎗𐎐𐎖 בהוראת חורשה.
- מחורש. המילה המקראית חֹרְשָׁה (בחולם ובמלעיל) מופיעה רק בארבעה פסוקים כמעט רצופים בספר שמואל. משמעה שם אינו ברור: יש המפרשים אותה כשם של מקום, ויש המפרשים אותה כחורש, יער. בלשון חז"ל נעשה שימוש במילה הארמית חוּרְשָׁא. בלשון העת חדשה נהוגה הצורה בקובוץ ובסיומת ה"א - חֻרְשָׁה - שהיא כתיב עברי לצורה הארמית־חז"לית ומושפעת מכתיב המילה התנ"כית.
פרשנים מפרשים
[עריכה]א. רבי שמואל בר פירגורס: תירגם אונקלוס יער 'חורשא' כמו 'רחושא' והוא מתיבות ההפוכות על דרך שמלה ~ שלמה וכבש ~ כשב ודומיהן (מובא בהגהה על רש"י ביחזקאל כז, יז) ב. (יחזקאל לא, ג) ר"א מבלגנצי: חורש - לשון אטימה וסתימה שמרוב סיבוך ענפיו המרובין נראה כסתום מלמעלה וכן אומר ואטום בענפים המצילים וכן הוא ואזנים תחרשנה; מלבי"ם: חורש - הוא יער שהעצים קרובים זה לזה ונסבכים עד שהנמצא שם יסתר מבני אדם וישב דוד בחורשה ומשתתף עם חרש מענין שתיקה.