זרקא
זַרְקָא
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זרקא |
| הגייה* | zarka |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ז־ר־ק |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָה |
| נטיות | |
| טעמי המקרא |
|---|
|
קיסריים: סוף פסוק (סלוק), אתנחתא (אתנח) מלכים: זקף קטן, זקף גדול, סגולתא (סגול), שלשלת, טרחא (טפחא) משנים (שרים): רביע (רביעי), זרקא, פשטא, יתיב (משפל), תביר שלישים (פקידים): פזר, קרני פרה, תלשא (תלישא גדולה), אזלא גרש (אזלא, גרש), שני גרשין (גרשיים) משרתים: שופר הולך (מונח), שופר מהופך (מהפך), מאריך (מרכא), תרי טעמי (מרכא כפולה), דרגא, אזלא (קדמא), תילשא (תלישא קטנה), ירח (ירח בן יומו |
- אחד מטעמי המקרא מסומן כצורת צינור (מסומן ב־"~"). נחשב לאחד מהטעמים המשניים ("שרים") יחד עם הטעמים: רביע, פשטא, יתיב ותביר.
- בהכנות לקריאת התורה לבר המצווה לומדים איך להגות את הטעם זרקא.
- בצירוף "אל ניניו" יש זרקא מעל האות N האחרונה.