הסתכל

הִסְתַּכֵּל[עריכה]

לשון חז"ל התבונן ב־, הביט בתשומת לב.
- ”כל המסתכל בערוה קשתו ננערת“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף צב, עמוד ב)
- ”וּבְרוֹשֵׁי אֵל, אֶזְרָחִים רַעֲנַנִּים / יִסְתַּכְּלוּ בִי בְּגַדְלוּת הוֹד, מִשְֹתָּאִים דּוּמָם...“ (הַבְּרֵכָה, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”מלמטה במים התאספו דגי הים ויתבוננו אל האור הנפלא המקפץ הנה והנה, ויסתכלו במחזה להנאתם.“ (הכרמל, מאת יוסף אריכא, בפרויקט בן יהודה)
לשון חז"ל שם לב.
- "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה." (משנה אבות ג א)

צורה אמרית מלשון חז''ל של השורש המקראי שׂ-כ-ל (לשון שֵׂכֶל 'חוכמה, תבונה'): 'שם שכל ל־' כלומר 'הביט בתשומת לב'.