הניד

הֵנִיד[עריכה]

הֵזִיז אָנֶה וָאָנָה, עָשָׂה שֶׁיָּנוּד.
- "עֲצוּם עֵינַיִם תַּחַת כַּנְפֵי אִמּוֹ/ וּלְכָל-בְּרַק נוּר מְנַצְנֵץ יָנִיד עַפְעָף ..." "הַבְּרֵכָה", חיים נחמן ביאליק
- "אבל אם אמר דברים בלבד, ולא הֵנִיד לא אצבע ולא ראש..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"א)
- "בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תָּנִיד אותם הרוח, וקשר אותם..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה')
לשון המקרא הִרְחִיק, גָּרַם לַעֲזִיבָה מִמָּקוֹם.
- ”וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם...“ (מלכים ב׳ כא, פסוק ח)
[דקדוק] בִּטֵּא בִּשְׁוָא נָד (נָע).
- "ולא יָנִיד הנח, ולא יניח הנד" (משנה תורה להרמב"ם, ספר אהבה, הלכות קרית שמע, פרק ט')

השורש נ־ו־ד הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

בבניין קל, בזמן ההווה, השורש נו"ד ניטה גם לפי משקל "פָּעֵל" (כמו הפעלים: מֵת, עֵר): ”נֵד קָצִיר“ (ישעיהו יא, פסוק יז).