"חושך מסביב. חזיזים וזועות, קול רעם וקול רעש – הוא קול תוהו־ובוהו, קול התוהו־הקדמוני, שנגרש לתוך גבולו במאמר יוצר־בראשית ומתפרץ בזעף כחיה־רעה לצאת מכלאו ולשטוף מקומו של עולם; הוא קול האשמדאי, שמסרט בצפרניו, מקיש בכנפיו על שערי־צלמות ומבקש מוצא לחושך, שיצא ויכסה ארץ ומלואה." ("סוסתי", מנדלי מוכר ספרים)
"אמרי: אנן לא ידעינן, דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע. אמר להו: היכא איתיה? אמרי ליה: איתיה בטורא פלן; כריא ליה בירא ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא וחתמיה בגושפנקיה, וכל יומא סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיעא, ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא, ואתי סייר ליה לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי, ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל." (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף סח, עמוד א) [ אמרו (לשלמה המלך): אנו לא יודעים, אך אולי אשמדאי מלך השדים יודע. אמר להם: היכן הוא? ענו לו: הוא בהר פלוני, כרה לו בור, מילא אותו מים, כיסה בסלע וחתם אותו בחותם; ובכל יום עולה לרקיע ולומד בישיבה של מעלה, ויורד לארץ לסיים ללמוד בישיבה של מטה; ובא לבקר את מקום חותמו, ושותה מן המים, ושוב סוגר, חותם והולך. ]
"מיד אמר הקב"ה לאשמדאי מלכא דשידאי, לך אצל שלמה וטול חותמו בידו ותדמה בדמותו ותשב על כסאו, באותה שעה הלך אשמדאי ונטל חותמו מידו ונדמה בדמותו." (אוצר המדרשים (אייזנשטיין), מדרש "אל יתהלל", עמ' 17)
בהשאלה המתאפיין ברשעות, באכזריות או בציניות.
כשביקשתי מהמוכר להפחית במחיר, מיד פרץ בצחוק אשמדאי, והראה לי את הדלת החוצה.
יש הטוענים כי מקורו של השם הוא בשורש השמי שׁ־מ־ד (במובן השמדה), אולם רוב החוקרים מייחסים את השם לצירוף בפרסית Aeshma-Devas (המילה Aeshma פירושה כעס, Deva פירושה שד). הצירוף מופיע בכתבי הקודש של הדת הפרסית העתיקה הזורואסטרית (Zoroastrisme), אך במהופך: Deva-Aeshma, ומשמש כשמו של אחד מכוחות הרע. במקורות היהודיים שמו של שד זה מופיע לראשונה בספר טוביה, ומוזכר אח"כ גם בתלמוד ובמדרשים.
ערך בוויקיפדיה: אשמדאי