שמר פיו

שָׁמַר פִּיו

שמר סוד; היה זהיר בדיבורו; החריש.
- ”אָבִי שָׁמַר פִּיו, לֹא גָרַע מֶנּוּ עָיִן, / וּכְטוֹב לֵב הַצַּדִּיק בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן / הֵרִים גַּבּוֹת עֵינָיו הָעֲבֻתּוֹת לְמַעְלָה / וַיִּרְמֹז בְּאֶצְבַּע.“ (יוֹנָה הַחַיָּט, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- ”ברם זכות זו תעמוד לו למר גרינבוים, אם מכאן ולהבא ישמור פיו ולשונו, אם מכאן ולהבא ייזהר בהליכותיו.“ ("הצֹפה", 11 ביולי 1944, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- ”אין מפלגה אשר מנהלה ישמור פיו ושפתיו מהוציא דבר מגונה מפיו כמו מפלגותנו אנחנו.“ ("קול מחזיקי הדת", 15 בדצמבר 1905, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

מקור הביטוי במקרא: ”שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ“ (משלי כא, פסוק כג).

ערך בוויקיפדיה: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו