שית

שַׁיִת[עריכה]

לשון המקרא אַחַד מִינֵי הַקּוֹצִים הַמֻּזְכָּרִים בַּמִּקְרָא.
- ”בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה: כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל-הָאָרֶץ“ (ישעיהו ז, פסוק כד)
- ”חֵמָה אֵין לִי: מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת, בַּמִּלְחָמָה-אֶפְשְׂעָה בָהּ, אֲצִיתֶנָּה יָּחַד“ (ישעיהו כז, פסוק ד)
- ”וּבִיהוּדָה, הָאוֹג, וְהַחֹמֶץ שֶׁבִּיהוּדָה, וְהַכֻּסְבָּר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַשִּׁיתִין פְּטוּרִין, חוּץ מִשֶּׁל דּוּפְרָה.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק א, משנה א)
- ”הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!/ הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת. / בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב. / בַּשָּׁמַיִם עָיִט.“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)
- "יָמִים לְלֹא בַּיִת, / יָמִים לְלֹא חֲבֵרִים. / לֹא דֶּשֶׁא – רַק שַׁיִת, / גְּבָעוֹת, עֲמָקִים, וְהָרִים." (מִי יָדִע שֶׁכָּךְ יִהְיֶה, מאת עוזי חיטמן)