רמיה

רְמִיָּה[עריכה]

לשון המקרא מעשה שנועד לגרום לזולת להאמין בדבר שקר למטרות רווח אישי.
- ”אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יהוה רְמִיָּה; וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם.“ (ירמיהו מח, פסוק י)
- ”אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס, וְישְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ־שָׁקֶר; וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם.“ (מיכה ו, פסוק יב)
- ”לֹא־יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה; דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא־יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.“ (תהלים קא, פסוק ז)
- ”יַד־חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל; וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס.“ (משלי יב, פסוק כד)

афера‏‏‏‏ (תעתיק: aféra)

ערך בוויקיפדיה: רמייה